התובעת, אחותן של הנתבעות, הגישה תביעה כספית כנגדן בטענה כי פעלו שלא כדין בנכסי העיזבון קודם לפטירת אביהן ז"ל.
התובעת טענה כי אחיותיה ניצלו את ייפוי הכוח, שחתם אביהן, המסמיך אותן לפעול בחשבונו, ומשכו סכומים של מאות אלפי שקלים שלא לצרכי האב, תוך ניצול מצבו הרפואי.
אי לכך, ביקשה מבית המשפט להצהיר כי הכספים שנמשכו על ידי אחיותיה מחשבון האב ז"ל ואשר לא שימשו להוצאותיו, הינם חלק מנכסי העיזבון, ועל אחיותיה להשיבם לקופת העיזבון או להעביר לה את חלקה בכספים אלו.
בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעה, ופסק כי האחיות הנתבעות פעלו בהגינות ובנאמנות בהתאם לאינטרסים של אביהן ז"ל. טענת התובעת כי אחיותיה נישלו את האב, זנחו אותו, ניצלו אותו וגנבו את כספיו לא התקבלה, ונקבעה כי משוללת כל יסוד.
עוד נקבע כי עדות האחיות לא קרסה ולא התערערה, והן השאירו רושם חיובי ומהימן, וכי מחומר הראיות עולה כי התקיימה מערכת יחסים טובה בין המנוח לבין בנותיו, ועל כן העניק להן ייפוי כוח המסמיך אותן לנהל את חשבונו.
בהמשך נקבע כי הוכח כי האחיות הנתבעות עשו ימים כלילות בטיפול באביהן, דאגו לאורך כל תקופת מחלתו, כי אביהן לא ידע מחסור, וקיבל את הטיפול המיטבי, אף אם הדבר דרש הוצאות כספיות רבות.
בית המשפט אף דן בחוות הדעת שהגישה התובעת לפיה המנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה (אף על פי שהצוואה העניקה לכל היורשים, ביניהם התובעת, זכויות שוות בעיזבון), ופסק כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי המנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה, וכי אחיותיה השפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת.
אי לכך, נדחתה התביעה.
ראה: 56510-03-11