חלוקת רכוש הינה אחת הסוגיות הרגישות ביותר בעת פרידה. אז לפני שמחלקים את הרכוש, הנה כל מה שחשוב לדעת על הגדרת המושג "חלוקת רכוש".
אופיו של הסדר חלוקת הרכוש מבוסס , על המועד בו נישאו בני הזוג: בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974 לעומת בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974 או שהינם ידועים בציבור.
חלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974 מתבצעת בהתאם להסדר הקרוי "איזון משאבים" והמצוי בחוק יחסי ממון, התשל"ג – 1974, אלא אם כן ערכו בני הזוג ביניהם הסכם ממון.
הסדר איזון המשאבים קובע הפרדה רכושית בין בני הזוג במהלך הנישואין, כאשר רק עם פקיעת הנישואין, בין אם על דרך גירושין ובין אם על דרך פטירה של מי מבני הזוג, יאוזנו נכסי הצדדים, בין אם רשומים על שם אחד מבני הזוג ובין אם רשומים על שם שני בני הזוג.
הסדר איזון המשאבים מאפשר איזון נכסי בני הזוג בטרם פקיעת הנישואים באם הוגשה בקשה על ידי מי מבני הזוג לביצוע הסדר איזון המשאבים והתקיים אחד מהתנאים הקבועים בחוק. אולם, באם הסדר איזון המשאבים אינו מתאפשר להתבצע במועד בו הוגשה בקשה על ידי מי מבני הזוג, ניתן לעתור לשמירת הזכויות עד אשר יתבצע האיזון.
הסדר איזון המשאבים קובע שכל רכוש, בכלל זה גם חובות,שנצבר במהלך נישואי הצדדים, הינו רכוש משותף, אשר דינו להתחלק שווה בשווה, למעט נכסים שהתקבלו במתנה ו/או בירושה ו/או לפני הנישואים ו/או גמלה המשתלמת מהמוסד לביטוח לאומי ו/או גמלה או פיצוי המשולמים בשל נזק גוף או מוות. נכון בעניין חלוקת רכוש גם לציין, שכמו שלכל כלל ישנו יוצא מהכלל, אזי גם כאן קיימים חריגים, וישנם נכסים שאף על-פי שאמורים להיוותר מחוץ ל"מסת" הנכסים ברי האיזון, הרי שישנם מצבים שיכללו גם כן, ולמעשה בחינת טיבם של הנכסים נעשית בהתאם לכל מקרה ומקרה.
כאמור, חלוקת רכוש מתבצעת לרוב בין בני הזוג בחלקים שווים, וזו גם עמדת בית המשפט בבואו לפסוק בנושא חלוקת רכוש בין בני הזוג, ואולם ישנם מקרים בהם מוסמך בית המשפט להפעיל את סמכותו הקבועה בחוק ולפסוק חלוקה שאינה שווה.
חלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974 או ידועים בציבור מתבצעת בהתאם להלכה הקבועה הקרויה "הלכת השיתוף".
הלכת השיתוף הינה הלכה שהתגבשה בפסיקות בית המשפט, ואינה קבועה במסגרת חוק, להבדיל מהסדר איזון המשאבים.
הסדר חלוקת רכוש בין בני זוג במסגרת הלכת השיתוף אינו נובע מאקט הנישואין. לכן, הלכה זו חלה גם על ידועים בציבור, שאינם נשואים, באם הם חיים יחדיו במאמץ משותף, ואינם שומרים על הפרדה רכושית.
למעשה, ההלכה יוצאת מנקודת הנחה שכאשר בני זוג חיים ביחד ומקיימים משק בית משותף, בכוונתם שכל הרכוש שייצבר במהלך הקשר ביניהם יהיה של שניהם בחלקים שווים, גם אם יירשם רק על שם אחד מהם , וזאת כל עוד אין ראיות על כך שנתגבשה ביניהם כוונה אחרת.
כאמור, הלכת השיתוף מתפרסת על נכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים של בני הזוג.
כמו כן, ובדומה להסדר איזון המשאבים, גם בהלכת השיתוף ישנם נכסים שאף על-פי שלא נרכשו במהלך החיים המשותפים, הרי שיתחלקו שווה בשווה בין בני הזוג, וזאת כאשר קיים הסכם מפורש או שמשתמע בין הצדדים כי נכסים אלו יעברו לבעלותם המשותפת.