נכנסתי עם 0% יצאתי עם 40%
לא עבר זמן רב מהמועד בו הכירו, ונכנסו תחת קופה וקידושין. שרי עברה להתגורר בדירה השכורה של קובי, ותוך זמן קצר נכנסה להריון.
ככל מערכת זוגית ידעו הם תקופות טובות ותקופות פחות טובות. עם השנים הקושי הכלכלי העיב על היחסים, והיווה חלק נכבד מהמריבות בין הצדדים. אחד הפתרונות להתמודדות עם הקושי הכלכלי היה לחסוך אלפי שקלים בחודש בגין תשלומי השכירות, ולעבור להתגורר בדירת הורי האישה.
אולם, גם פתרון זה לא סייע בידם לצאת מהמערבולת הכלכלית אליה נכנסו, ועם סגירת האשראי בבנק הגיעו גם התיקים בהוצאה לפועל.
הבעל, שלקח על עצמו את אחריות כלכלת המשפחה, ושם עצמו כמושיע המשפחה, היה צריך להתמודד במקביל עם החרדות של אשתו, שמא הנושים יפנו גם אליה נוכח העובדה שהיא אשתו.
הפתרון הנוסף שמצאו היה גירושין.
הצדדים חשבו, והגיעו להחלטה להתגרש. "נכתוב בהסכם שאתה האיש לוקח את החובות אליך ולי אין כל קשר לעניין".
בדרך זו אומנם לא פתרו את המשבר הכלכלי, אך פתרו והשקיטו את החרדות של האישה.
הצדדים התגרשו.
אומנם התגרשו כדת וכדין, אבל כפי שמובן הדבר נעשה רק לטובת ניסיון לפתור את הבעיה הכלכלית . הגירושין לא היה רצון אמיתי של מי מהצדדים, ולכן לאחר הגט חזרו להתגורר יחד. הפעם החליטו שחייבים לצאת ממעגל השכירות, וכי מוטב שירכשו דירה, בסיוע הלוואת משכנתא.
כשבידם הסכם גירושין, בעודם מרגישים בטוחים שלאשה לא יפנו מהוצאה לפועל, מצאו דירה לרכישה.
הצדדים רכשו דירה, ורשמו אותה על שם האישה בלבד. המגורים המשותפים לצד הגירושין הפורמליים עשו טוב לצדדים, והחיים אט אט החלו להתנהל על מי מנוחות. יש דירה, יש הסכם, יש חובות, אבל רק כאלו שהאיש חייב לשלם. השניים הגדילו את המשפחה, והביאו לעולם 2 ילדים נוספים.
השנים חלפו, החובות נפרעו במלואם במרוצת 10 השנים הבאות, , אך המריבות בין הצדדים הלכו והתרבו, כאשר כמעט בכל פעם מחדש הייתה דורשת האישה שהאיש יעזוב את הבית, ולאחר שעות מספר חזרה בה, והייתה מבקשת שיחזור שוב. השליטה של האישה במגורי האיש עשו לה טוב, ההרגשה שהדירה רק שלה העניקה לה עליונות וכוח.
מחלת הסרטן, בה לקה האיש, הפכה אותו לכאוב וחלש, כאשר גם אז המריבות בין הצדדים לא פסקו. באחד המקרים, בהם שוב נדרש האיש לעזוב את הדירה, וסירב לעשות כן, הוזעק חבר המשפחה, עו"ד, לטובת הרגעת האווירה.
הפתרון שהוצע היה עריכת הסכם ממון שייתן רוגע לאישה שהדירה אך ורק שלה ואין לה מה לחשוש במהלך המריבות ביניהם כאשר האיש לא יוצא מהדירה.
הצדדים חתמו על הסכם ממון אך לא אישרו בפני נוטריון או בית משפט.
במרוצת השנים היחסים ידעו עליות ומורדות, כאשר ערב אחד התפתח לוויכוח שגלש לתלונות במשטרה ולצווי הרחקה הדדים.
כאן פגשתי את האיש. פגשתי איש פגוע, המרגיש שנתן את נשמתו והקריב את בריאותו למען המשפחה, וכעת "נזרק לכלבים". האיש ביקש הכרה לכל התרומה שלו, הכרה על דרך זכויות בדירה, כשלאורך כל השנים נטל חלק בתשלומי המשכנתא ובפרנסת המשפחה.
הגשנו תביעה לביהמ"ש . ביקשנו להצהיר שיש לאיש זכויות בדירה. האישה כמובן טענה שהכל שקר.
ניהלנו הליך – הליך שלכל אחד מהם היה תחום "אפור", בעייתי, מבחינה משפטית, ובסוף לצורכי פשרה, בעזרת בית המשפט, השכילה האישה להבין שיש לאיש זכויות בדירה. מרשי, מנגד, הסכים לצורכי פשרה לקבל 40% מהזכויות בדירה.
בסופו של דבר, מי שהתחיל עם 0% זכויות בדירה יצא בסוף ההליך עם 40% מהזכויות, והכרה בתרומתו למשפחה.
# 29.12.2022