לאחר 20 שנות נישואיהם דרכם של בני הזוג הנשואים כדמו"י באה לסיומה. בני הזוג בחרו לפנות לגישור, ולאחר גישור שנמשך שנה חתמו על הסכם גירושין שאושר בפני בית המשפט לענייני משפחה.
לימים, ביקשה האישה לבטל את ההסכם לאחר שהתברר לה שהבעל הוליך אותה שולל במהלך נישואיהם, כשסיפר לה בכזב כי הוא משרת ב"מוסד" על מנת לכסות על ניהול חיים כפולים עם אישה אחרת, ממנה הביא ילדים נוספים. האישה טענה כי עשתה ויתור רכושי בהסכם מאחר וסברה ששירת שנים במוסד.
בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעה, וביטל חלק בהסכם הגירושין המתייחס לזכויותיה של האישה בחברה שהקים הבעל. בנוסף, פסק בית המשפט פיצוי לאישה בסך 200,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לה, בעוולה של תרמית.
על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בראשות כבוד השופט ברנר קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של ביהמ"ש למשפחה.
בית המשפט המחוזי ציין כי הטענה של האישה לפיה ויתרה ויתור כלכלי לטובתו של הבעל נוכח סברתה כי שירת שנים רבות ב"מוסד" צריכה לעמוד בנטל הוכחה כפול: להראות כי ויתרה ויתור כלכלי בהסכם, ולהראות שאם הייתה יודעת את האמת לאמיתה היא לא הייתה חותמת על ההסכם.
לגישת ביהמ"ש המחוזי מחומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש למשפחה אין יסוד לעובדה כי פועלו של הבעל במוסד הוא שהניע את האישה לבצע ויתורים רכושיים.
לדעת בית המשפט, אין קשר בין תרומה ביטחונית של אדם, רבה ככל שתהיה, לבין מחלוקות רכושיות בינו לבין בת זוגתו, המנהלת עימו הליכי גירושין ממושכים. עוד ציין כי האישה לא ידעה בעת כריתתו של ההסכם על החיים הכפולים שניהל הבעל עם אישה אחרת, וממילא הוויתור הכלכלי הנטען נעשה על ידה כביכול רק בשל סברתה אודות עברו ה"ביטחוני" של הבעל.
זאת ועוד, המשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם גירושין ארך שנה, כלל יועצים רבים והוחלפו מספר טיוטות. משכך, סבר ביהמ"ש המחוזי, שטענת האישה כי ויתרה לבעל על זכויות רכושיות רק בתור הוקרה על פועלו ב"מוסד" לא מתיישבת עם העובדה שלא היה ניתן לארוך מו"מ קצר אלא היה צורך בניהול מו"מ ארוך וממושך.
לפיכך, סוכם כי קשה לסבור שלו הייתה האישה יודעת על מעלליו של הבעל הייתה בוחרת בדרך של חלוקת רכוש בהסכם, וכן שהאישה לא הצליחה הוכיח עילה לבטלות הסכם גירושין.
בנוסף קיבל ביהמ"ש המחוזי את טענת המערער כי לא היה מקום לפסוק פיצוי לאישה בעילה של תרמית. זאת לאור ההלכה שנקבעה לאחרונה בבית המשפט העליון, לפיה כעניין שבמדיניות אין להכיר בקיומה של עילת תביעה נזיקית מחמת ניאוף או בגידה של בן זוג.
ראה: עמש 40897-12-13