בצוואה ההדדית כשלא הוגבלה הזכות של הנותר בחיים לעשות ברכוש שיירש כרצונו יכול היורש בהתאם לצוואה לעשות ברכוש שיירש כרצונו גם אם יש הוראה של יורש אחר יורש.
המנוחים, הורי בעלי הדין (בן א' ובן ב'), ערכו צוואה הדדית בשנת 2004 וקבעו הורשה הדדית אחד למשנהו וקבעו כי לאחר פטירת שניהם, הבית והקרקע עליו בנוי יירש רק בן ב'.
בשנת 2009 נפטר האב והצוואה ההדדית קוימה בשנת 2013.
בהתאם לצוואה ההדדית נרשמה האם בבית כיורשת מלוא זכויותיו של בעלה המנוח.
חרף הצוואה ההדדית ולאחר שקוימה, ערכה האם צוואה בכתב ידה בה ציינה כי חרף הצוואה ההדדית ורצון האב להוריש את חלקו בבית לבן ב' היא מצווה כי חלקה בבית יירש בן א'. כך, שאחרי מותה הבית יהיה שייך לשני הבנים בחלקים שווים.
שנה לאחר מכן, בשנת 2014, חתמה האם על תצהיר ומסמכים לפיהם מעניקה את מחצית מזכויותיה בבית לבן א', אך לא עבר חודש והאם חתמה על תצהיר ומסמכים לפיהם מעבירה את כל הזכויות בבית לבן ב'. בהתאם לתצהיר ולמסמכים בכל אחד מהמקרים דווחה הפעולה לרשות המיסים ונרשמו הערות אזהרה בהתאם בלשכת רישום מקרקעין.
העסקאות עדיין לא הסתיימו והאם חתמה בחודש 7.2014 על צוואה בעדים בפני עורך דין. לא עבר זמן רב ובן א' גילה שלא יכול לרשום את זכויותיו בבית בהתאם לעסקה עם האם נוכח רישום הערת אזהרה לטובת בן ב'.
בשל כך, פנה לבית המשפט לענייני משפחה ותבע עם אמו ואחיו וביקש בית המשפט לקבוע שהמתנה שאמו נתנה לו (מחצית מזכויותיה בבית) הושלמה ולכן יש לתת צו לטאבו לרשום כי מחצית מהזכויות בבית הינם בבעלותו.
בבית המשפט טענה האם בעדותה המוקדמת כי היא מסכימה לתביעה ורצונה שהבית יעבור במחציתו לא' ומחציתו לב'. למרות זאת, בית המשפט לענייני משפחה התרשם שלא היה לאם גמירות דעת וכן לאור הצוואה ההדדית לא יכלה להעניק את הבית במתנה. על כן דחה את התביעה וקבע שאין תוקף למסמכים על גביהם חתמה האם ומשמעותם העברת זכויותיה בביתה ללא תמורה.
המערער (בן א') פנה לבית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי בהרכב של 3 שופטים דן בערעור וקבע כי,
בצוואה ההדדית לא הוגבלה הזכות של הנותר בחיים לעשות ברכוש שיירש כרצונו ולכן היורש בהתאם לצוואה הדדית יכול לעשות ברכוש שיורש כרצונו גם אם יש הוראה של יורש אחר יורש.
יתרה מכך, הצוואה ההדדית נשוא הדיון נערכה בשנת 2004 טרם תיקון החוק, משמע גם אם לא הוגבלה בצוואה, הזכות של הנותר בחיים לעשות במה שיירש כרצונו – אזי הנותר בחיים רשאי לעשות ברכוש כשלו.
בית המשפט המחוזי המשיך וציין שבמקרה דנן האם לא העניקה במתנה את מלוא הזכויות בבית לבן א' אלא רק את מחצית מהזכויות בבית שהיו שלה מלכתחילה ולא הגיעו אליה בירושה כתוצאה מהצוואה ההדדית. כך שלמעשה האם לא פגעה ברצון האב בהתאם לצוואה ההדדית להוריש את חלקו בבית לאחר פטירת האל, לבן ב'.
מעבר לכך התרשם ביהמ"ש כי במועד הענקת המתנה לבן א' הייתה האם כשירה והייתה לה גמירות דעת לתת את חלקה לבן א'.
עמ"ש 52719-06-20